יחיאל קריזה נולד בטורק, פולין, בשנת 1909. המשפחה היתה משפחה מסורתית ויחיאל למד בחדר מתוקן של תנועת “המזרחי”. בשנת 1922 עלה אביו לארץ ישראל והקים בית מלאכה לאריגה בירושלים. בשנת 1924 הצטרפה אליו שאר המשפחה. עקב קשיים כלכליים עקרה המשפחה לפתח תקוה, שם שימש האב כצבע ויחיאל כעוזרו. בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 החל לעבוד בפרדסי המושבה. באותה עת, כנראה, החל קריזה לצייר. בשנת 1932 או 1933 למד ציור בסטודיו של יוסף זריצקי בתל אביב. בשנת 1933 עבר קריזה להתגורר ברעננה ובשנת 1941 עבר לתל אביב. החל משנות הארבעים של המאה ה-20 היה קריזה פעיל מאוד בקרב האמנים המודרניים בארץ ישראל. בשנת 1925 ביקר בפריז, צרפת, היה בין מקימי הגלריה בבית הבימה והציג ב”תערוכת השמונה” (1942). בין השנים 1950-1944 שימש כמזכיר אגודת הציירים והפסלים. בשנת 1952 ביקר בשנית בפריז ובשנת 1958 שהה כמה חודשים בניו יורק, ארצות הברית. בשנת 1968 נפטר לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן.
מבין יצירותיו של קריזה שנותרו, המוקדמות מתוארכות למחצית השנייה של שנות השלושים. יצירות אלו, שנוצרו בצבעי מים, מציגות תיאורי נוף. בין השנים 1952-1947 הרבה קריזה לעשות שימוש בטכניקה של ציור בגואש. עבודות אלו מאופיינות באקספרסיה ובנטייה להפשטה. לאחר תקופה זו הרבה קריזה לצייר מראות נוף בדרגות הולכות וגוברות של הפשטה. בשנת 1962 החל בסדרה של ציורים מופשטים בהם שולט הגוון הלבן.