האם אפשר לפתח את היכולת ל”טעם טוב”?
קובי שמואל
מה זה טעם טוב?
טעמו של אחד שונה מטעמו של אחר, וכמו ששלונסקי החכים וטבע את הביטוי: “על טעם ועל ריח אין להתווכח” מילולית: (לטעם ולצבע אין שותפים). את המילה טעם השאילה גם האמנות (כולל האמנות השימושית), ועמדה אסתטית לגבי כל יצירה כוללת גם את “טעמו” של האדם הצופה בה. אם כן, מהו טעם טוב?
האם אפשר לפתח את היכולת ל”טעם טוב”?
קשה להגדיר מהו “טעם טוב”, וייתכן שעל פי הגדרת ה”טעם הרע” נוכל לייצר רעיון ל”טעם הטוב”. יש הטוענים כי פיתוח ה”טעם הטוב”, קרי מודעות לאסתטי, חייב להוות חלק אינטגרלי מהחינוך לחיים. עולמנו מוקף בחפצים וביצירות, ולשם ההכנסה הגבוהה של בעליהם נחשף הציבור לפרסומים משכנעים מלוא הדלי כדי שירכוש אותם. טעמם של הצרכנים יקבע את מספר הרכישות, ועל כן משקיעים המפרסמים בניסיונות להאדיר את יופיים ואת איכותם של מוצריהם, גם אם מדובר בזיוף ובחיקוי. עד כמה אנו ערים לכך?
נשאלת השאלה הבאה: מה אם נוזמן לתערוכה המציגה, אלה בסמוך לאלה, יצירות וחפצים חסרי טעם ואחרים בעלי טעם. האם נוכל להבחין בהבדל? האם העין תדע לבחור באיכות ובתוצרת העשויה כהלכה ובעלת גימור מושלם?
חשוב להעיר את תשומת הלב לעובדה כי תוצר איכותי אינו בהכרח עשוי מחומר יקר. נוכל למצוא מוצרים העשויים מחומרים פשוטים בעלי טעם טוב ומראה אסתטי, כך שהיופי והאיכות אינם בהכרח נגזרת של עלות.
עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת באשר לתוצר איכותי לעומת זול, המהווה חיקוי, הוא הניסיונות להפוך חומר אחד לאחר, ולנסות להעניק לו בכך הדר שלא לו. לצורך העניין: קופסת תכשיטים העשויה מגבס וצבועה בלכה שמקנה לה גוון ארד, או רגל של מנורת שולחן העשויה ברזל ומצופה בכסף או בזהב. האם אלו חפצים שניתן להגדירם בעלי ערך אמנותי? עולמינו מוצף בחפצים כגון אלה, בזיופי חן ואסתטיקה. תנו דעתם לעניין…