רולטת האישורים בעולם האמנות
קובי שמואל
כיצד יביט המאשר על יצירה שהיא אותנטית לחלוטין, אבל איננה מלווה במסמכים המאשרים זאת ומוגשת מאדם אנונימי לעומת יצירה הנמסרת לאישור ממשפחת אצולה ידועה או מרוזן מאי שם בלב אירופה הקלאסית? כיצד יגיב המאשר בכל מקרה?
יצירות האמנות נאמדות במיליוני דולרים בעולם האמנות, ולכן האישור החוקי מפי המאשר באשר לאותנטיות היצירה, הוא הנושא החשוב ביותר. האחראי למתן אישורים אלו הוא בית המשפט החורץ דינים באשר לעלות היצירה, אם למיליוני דולרים ואם לפחות. בבתי המשפט בכל העולם פועלים מומחים מטעם האמנות המקומית של אותה מדינה המאשרים אוניברסלית כמה אמנים תחת קורת גג אחת. מספר הטעויות, ביודעין או שלא ביודעין, נובע משלל הסתעפויות וממגוון דעות.
לא פעם התריעו מומחים והחליטו שלא להחליט באשר לעלות היצירה ולא לאשרה כאותנטית. מדוע?
על פי רוב, מצורפים ליצירות החשובות עשרות מסמכים וקטלוגים של תערוכות: היכן הוצגה היצירה? מי היו בעליה הקודמים? וכיוצא בזה. במקרה זה, לא קיימת בעייתיות משום שהמאשרים הרשמיים מבססים את החלטתם על היסטורית היצירה, על בדיקת היצירה ועל אימות מכלול הנתונים המובילים אותם למסקנה ברורה באשר לעלותה.
אבל…
מה קורה כאשר היצירה נשכחה במרתף חשוך במהלך ההיסטוריה רצופת מלחמות הבזיזה, ואין איש יודע מה מקורה ?
מה קורה כשיצירה עוברת מדור לדור באחוזות למיניהן, ובעליה בטוחים בידיעה מוחלטת שאכן היא אותנטית לחלוטין ואינם מעלים בדעתם שביום מן הימים, כאשר יחשפו את היצירה לשוק החופשי, יתעוררו שאלות באשר לערכה? כמו בדוגמה בה המאשרים הקודמים אינם בחיים והמאשרים החדשים שהחליפו את קודמיהם, שואלים שאלות שרק השד מהבקבוק יודע לענות אליהן?
כיצד יביט המאשר על יצירה שהיא אותנטית לחלוטין, אבל איננה מלווה במסמכים המאשרים זאת ומוגשת מאדם אנונימי לעומת יצירה הנמסרת לאישור ממשפחת אצולה ידועה או מרוזן מאי שם בלב אירופה הקלאסית? כיצד יגיב המאשר בכל מקרה?
אני יכול למנות עשרות מקרים בעבודתי בתחום שבהם צבעם של התרחשויות אלה, איך לומר, היה מהול בגוונים שונים. ישנם בעולם מספר מומחים שדעתם נחשבת ראויה, איתנה ומכובדת ללא עוררין. הם מכירים את עבודת האמן וחיים את מגע משיחת המכחול. מומחים אלו, בדרך כלל, הם היותר מבוגרים שבחבורה ועתירי ניסיון בהצטלבויות מול עמיתים למקצוע.
בל נשכח כי בימינו, אנו עדים לכמות זיופים העולה על כל דמיון, והחלטות לא פשוטות מתקבלות בדרגים שונים. הדור החדש של המאשרים לאמנים הגדולים מבוסס ברובו על דור הראשון, ולפעמים מתקבלות החלטות הרות גורל וגם טעויות.
בעבודתי נתקלתי לא מעט במקרים בהם הדור הראשון של המאשרים היה מסוכסך עם בעל היצירה ברמה זו או אחרת, ודור ההמשך סירב להמציא את האישורים למרות שהיצירה הייתה מקורית וידועה לכול. במקרה זה, לא נותר לבעל היצירה אלא להמתין לימים בהירים יותר שבהם השמש שוב תזרח מעליו.
מה קורה במקרים בהם לא נמצא המאשר לאישור היצירה?
כיום, בשוק האמנות, אני מוצא את עצמי תוהה לגבי בעלי התפקיד האחראיים על אישורה של יצירה זו או אחרת כאותנטית. לא לכל היצירות נמצא מאשר הדואג לטפל בה כיאה ולבנות קטלוג מקיף של האמן ויצירתו. במקרים כגון אלו קיימת האפשרות, שאינה בהכרח האפשרות הנכונה, לפנות למשפחת האמן, וכשזה קורה, רמת הסיכון לאישור שאינו מדויק, עולה. נשאלת השאלה: עד כמה בעל המשפחה אכן מכיר את עבודת האמן ובאיזה מצב כלכלי נמצאת המשפחה? אישורים מסוג זה עולים הון תועפות. ההחלטה לספק את המסמך יכולה להפוך את בעלי היצירה לבעלי ממון בן לילה. מאידך, ללא הסכמתו של בן המשפחה, יכולה ההשקעה ביצירה לרדת לטמיון.
דוגמה נוספת שבה נתקלתי במסגרת עבודתי בתחום, היא הדוגמה הבאה:
בעל ציור יקר אשר ירש את הציור מאביו שהיה אספן אמנות, הגיע למאשר היצירה. המאשר בדק, שאל שאלות, ניסה להתחקות אחר ההיסטוריה של היצירה, ותהה על קנקנו של אותו בחור שהגיע משום מקום כשבידיו היצירה.
לאחר דקות ארוכות פסק המאשר שזו אינה יצירה מקורית של האמן. הבחור, שהיה אדם עמיד מאוד, בחר להשקיע כמיליון דולר בבדיקות מעבדה של מומחים נוספים. הוא חיפש בארכיוני הספריות והמוזיאונים במשך קרוב לשנתיים עד שלבסוף, בהחלטה של מספר מאשרים, קבע פסק הדין כי היצירה אותנטית לחלוטין! אותו בחור תבע את המאשר הקודם בבית המשפט על כך שסירב וסילק אותו בהינף יד, וזכה בתביעה זו בפיצויים גבוהים.
השאלה המתבקשת היא: מה היה קורה אילו לאותו בחור לא היו האמצעים הפיננסים כדי להמשיך ולחקור אודות יצירה זו? כפי הנראה, הציור היה יורד לטמיון, והמדינה הייתה כמו מסרבת לאסוף לחיכה נכס תרבותי.
כתבה זו מעניקה חומר למחשבה אודות מכלול ההתרחשויות בתחום זה, אך חשוב לי לציין שלא פעם נתקלתי במאשרים מקצועיים בעלי יושרה יוצאת דופן. אכן עולם האמנות הינו קסם מתמשך על כל צדדיו ..