היום בו נפתחה התערוכה (14 בינואר 1926), שימש עבור אותה קבוצת אמנים יום חגיגי שבו “האני מאמין” שלהם הופץ כחלק מקטלוג התערוכה המודפס. שלונסקי הגדיר זאת יפה, ובדרכו המרדנית ראה ב”אהל” כבית הכנסת של האמנות הישראלית. “בית כנסת חדש… במקום אלוהים נעמוד אנחנו…”, ציין. תפקיד ארגון התערוכות ב”אהל” הונח על כתפיו של השחקן יהודה גבאי.
בתערוכה הראשונה, בשנת 1926, הוצגו 20 רישומים, 6 פיתוחי נחושת, 10 ציורים בצבעי מים ו- 39 תמונות שמן שנוצרו על ידי 11 אמנים: גוטמן, ראובן, לובין, אליהו נאמן (ניומן), שמי, פרנקל, פלדי, ליטבינובסקי, יונה שכטר, ציונה תג´ר וזריצקי.
כאמור, בשנת 1927 נערכה התערוכה השנייה שבה הוצגו 53 יצירות בצבעי מים ושמן וכן רישומים לצד פסלים של נחום גוטמן וחנה אורלוף. השתתפו בתערוכה כמעט כל האמנים שהציגו עבודותיהם בתערוכה הראשונה: פלדי, זריצקי, ציונה תג´ר, גוטמן, שמי, פרנקל, ליטבינובסקי, ראובן ולובין (למעט אליהו נאמן ויונה שכטר), ונוספו פרסמן, בוגרשוב, מוסיה דוד נבות, אלואיל, ספוז´ניקוב (אלחנני) וחנה אורלוף.
בתערוכה שלישית, בשנת 1928, השתתפו גוטמן, זריצקי, ליטבינובסקי, לובין, פלדי, פרנקל, שמי, ציונה תג´ר, מוסיה בוגרשוב וגם הפסל מלניקוב. בתערוכה זו הוצגו 52 יצירות בשמן, בצבע מים ובגואש, וכמו כן הוצגו רישומים, פיתוחי עץ ושני פסלים.