אסכולת פריז היהודית

אסכולת פריז היהודית

קובי שמואל

אסכולת פריז היהודית הייתה קבוצת אמנים יהודיים, רובם צעירים, שניהלה חיי אמנות ערים
בין השנים 1940-1918 בפריז. היא אובחנה מהאסכולה הצרפתית, אמנים מקומיים, ואליה השתייכו עולים מארצות אחרות. הם הגיעו מליטא, רוסיה, פולין, אוסטריה, גרמניה, צ´כיה, הונגריה, בו

אסכולת פריז היהודית הייתה קבוצת אמנים יהודיים, רובם צעירים, שניהלה חיי אמנות ערים

בין השנים 1940-1918 בפריז. היא אובחנה מהאסכולה הצרפתית, אמנים מקומיים, ואליה השתייכו עולים מארצות אחרות. הם הגיעו מליטא, רוסיה, פולין, אוסטריה, גרמניה, צ’כיה, הונגריה, בולגריה, יון, תורכיה, אנגליה, אמריקה וישראל.

למרות השונות, אמנים יהודיים הטביעו חותמם באמנויות הפלסטיות בצרפת. אמנם קיימת הטענה כי אמנים יהודיים לא הצליחו לייצר סגנון יהודי ייחודי מובהק, אך איכות מכחולם נחשבה אוניברסאלית והעשירה את מורשת העולם התרבותית ואולי בכך חשיבותם.

רוב הנמנים באסכולה זו מוצאם מארצות מזרח אירופה שהגיעו לפריז, בירת האמנות העולמית. פריז שמשה מקור להתפתחות וגם לקשיים שליווי את אמנים בכלל והאמנים היהודיים בפרט. אליה נוקזו כל חולמי האמנות שהיו מעוניינים בהגשמה בתחום. פריז שמשה קרקע לתפיסה חדשה ורעננה בתחום האמנויות.

אסכולת פריז אופיינה ברוח חופשית ליצירה העומדת בפני הטחת ביקורת, כמו כל עניין חדש וחוצה גבולות. רוב האמנים היהודיים מאסכולה זו היו בוגרי בתי הספר לאמנויות של אירופה המזרחית או המרכזית, נסו בגאון את דגל האוטודידקט ופנו למחוזות אמנותיים חדשים כשהם מותירים את יסודות הלימוד שנחשפו אליהם כארגז כלים נטוש יחסית, ובכך יצרו לעצמם קווי חשיבה רעננים חדשים.

משום חופש הביטוי הרחב שהתאפשר להם בפריז, ישנם מבקרים הטוענים לחוסר יציבות ועמוד שדרה בביטויי האמנות של אותם אמנים יהודיים. “מגמות מהפכניות” היו מנת חלקם של אותם אמנים על פי המבקרים, ולמרות ששקיעת האמנות האנטרופומורפית והנאטוראליזטית מקושרת לאמנים גדולים שאינם יהודיים כגון קליי, פיקאסו, מונק, אנסור, וואן גוך וגוגן, עדיין היו אלה שייחסו שקיעה זו לאמנים היהודיים.

בפועל ניתן היה להבחין בקוביזם ובציור מודרני, באמנות המבוססת על ניסיונות אבסטרקטיים בעלי מעוף המבוססים על רוח ונפש פנימית. פריז שבין שתי מלחמות העולם הביאה לעולם את התנועה החדשה “ניאו-הומאניזם” שרבים מהציירים היהודיים מצאו בה את המענה לכמיהתם לקלאסיציזם חדש.

ציורים מאותה התקופה של אמנים יהודיים גילו ראייה מפוקחת על המציאות בעוד שאחרים הביאו את מכחול ההפשטה אל עיניי המתבוננים. גם אם כן וגם אם אחרת, אין ספק כי הציירים היהודיים יצרו מלאכת ציור מלאת תבונה ועידון מאוזן שחדרו אל האמנות בת זמננו. אמנים גדולים יהודיים מהמאה הנוכחית  של אסכולת פריז היו אמאדיאו מודיליאני, ז’יל פאסקן, חיים סוטין ומארק שאגאל שהתווספו לגדולי הציירים מאסכולה זו: פיקאסו, בראק ומאטיס.

אמנים היהודיים המשויכים לאסכולה זו פעלו בין השנים 1940-1910. יצירתם הייתה שעונה על מסורת הציור בפריז שמקורה ביצירות של סזאן והאימפרסיוניסטים ובהמשך בתנועה הפוביסטית שאימצה לא פעם רוח אקספרסיוניסטית שמקורה באירופה המרכזית והמערבית והשפעות קוביסטיות וריאליסטיות מסוימות מאסכולת פריז עצמה.

למרות הייחודיות הנדרשת בתיאור מסלול חייהם והשפעתו על היצירה של כל אמן יהודי בפני עצמו מאסכולה זו, עדיין אפשר לטעון כי תולדות חייהם מזכירות בצורה מסוימת אחת את רעותה: תמימות חיי רוח בגולה (פולין וליטא) שצמחה והפכה לגאוניות אמנותית לוהטת (נכון לגל העלייה מאירופה).

רוב הציירים של אסכולת פריז, בעשרות השנים האחרונות, מצאו את דרך העבודה בקבוצות כמועדפת, למעט יחידים וייחודיים כמודיליאני, סוטין ושאגאל שעסקו ביצירת סגנון אישי המאפיין כל אחד מהם. השאר נטו לפעול תחת כותרת סגנונית מסוימת או אידיאולוגיה מסוימת שאפיינה את הקבוצה שאליה הם השתייכו.

בשנת 1930 בקירוב התעוררו ציירים יהודיים, אנשי תרבות כדוגמת אויז’ן ברמן ובנציון רבינוביץ. מאסכולת פריז נגד האינטלקטואלים והפורמאליזם בטענת נגד לאמנות החדישה בגלל האמנות הקוביסטית, תנועת הדאדא והסוריאליזם. הם נקראו קבוצת ה”הומאניסטים” בפריז, וטענו כי דמות האדם האנושי ראויה ביותר לשמש נושא ציור ועיקר אמנות לשמה.

רבים מהאמנים של אסכולת פריז כפאסקן ושאגאל, הפליאו באמנות גראפית חדשה שאופיינה בתחריטים, חיתוכי עץ, הדפסי אבן, הדפסי אבן ועיטורי ספרים. חלקם התמחו במיוחד בתחום כרנה בן-שושן, סיסל רימס, ג. ג’וני פרידלנדר ואברהם קרול.

אמנים רבים מאסכולת פריז כאייזיק (אודולף) פדר, אנרי (חיים) אפשטיין גורשו ונרצחו בתקופת כיבוש צרפת על ידי הגרמנים בין השנים 1944-1940. מבחר מיצירותיהם הוצגו בתערוכה מרשימה בשנת 1955 בפריז.

כאמור, אסכולת פריז קלטה לזרועותיה מורשת אמנותית מקצוות תבל השונות, ואמניה יצרו סגנונות וערכים ציוריים. תרומת הקבוצה החלה באמנות בניחוח אקספרסיוניסטי של אמנים צעירים יוצאי ליטא ורוסיה בעיקר שרצו להביא את הגוונים הייחודיים הפנימיים שלהם, והמשיכה בעשייה אמנותית שהורגשה החל משנת 1945, עת התמעטה העלייה של אמנים מארצות מזרח אירופה והחלה נעירה רבה יותר לפריז של אמנים יהודיים מישראל, מארה”ב, מעט מצפון אפריקה וגם מתורכיה.

אמנים מאמריקה ומישראל ניחנו באיפוק רב יותר ובאינטלקטואליות מורגשת ופחות בספונטניות רגשית. הם תרמו חלקם לאמנות המופשטת אך לא בגלל הבעה רגשית שהייתה חשובה לדור האמנים הקודם יוצאי מזרח אירופה. על כל פנים, אירועי חייהם של אמני אסכולת פריז היהודיים, הייתה חלק ממכלול ההשפעות שיצרו את שלל היצירות המשויכות לאותה אסכולה.

מספר הציירים היהודיים שהתגוררו בפריז ועבדו בה החל משנת 1910 הינו גדול יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם ובכל רשומות תולדות האמנות. כל עוד ממשיכה פריז לקלוט אמנים מכל העולם ויהודים בפרט, תמשיך אסכולת פריז להיות אוניברסאלית באשר לתחומי האמנות, ויורגשו בה גם מאפייניהם של האמנים היהודיים.