אמנות עכשווית
קובי שמואל
לוחמי המכחול והצבע, נאמני האמנות הקלאסית, קראו תיגר בקול מלא לעג וגיחוך על בחירות הקו, הטקסטורה והצבע המייצרות רעיונות חסרי פשר אמנותי, לדעתם, של אותם טובי האמנים המודרניים של המחצית הראשונה של המאה העשרים, בין היתר- מאטיס, פיקאסו, ארנסט, מונדריאן, מונק,
אמנות עכשווית בארץ ובעולם
נקודת פתיחה: האמנות המודרנית
שלהי המאה ה- 19 יילדו עבורנו את האמנות המודרנית. עד שנות ה- 70 של המאה העשרים היא נחגגה בדמותם של ניסיונות חדשניים להציג את מה שעינינו רואות בטבע ובכלל בצורה אחרת מהמוכרת באמנות הקלאסית. הגישה אופיינה, בין היתר, בדעה כי היצירה עצמה אינה חייבת להיראות בדיוק כפי שהיא נראית במציאות. הז’אנר הקוביסטי- המפרק את האובייקט לגורמים ומציג נקודות מבט שונות באותו הזמן, זרם הדאדא- שהשתמש בשפה אמנותית מופשטת לקריאת תיגר חברתית פוליטית על ידי זעזוע השיפוט האסתטי האמנותי, הז’אנר הסוריאליסטי- שבחר להבליט אלמנטים חסרי הגיון ולהציף במחשבה חופשית ללא גבול ביצירותיו, אלה ועוד התגנבו אל מסגרות התמונות ופינו את התפיסות האמנותיות הקלאסיות שאחזו בבד הקנבס עד לאותו הזמן.
לוחמי המכחול והצבע, נאמני האמנות הקלאסית, קראו תיגר בקול מלא לעג וגיחוך על בחירות הקו, הטקסטורה והצבע המייצרות רעיונות חסרי פשר אמנותי, לדעתם, של אותם טובי האמנים המודרניים של המחצית הראשונה של המאה העשרים, בין היתר- מאטיס, פיקאסו, ארנסט, מונדריאן, מונק, שאגאל וקנדינסקי.
אסתטי או לא, מעשיר את עולמנו הפנימי באיכות בעלת ערך או לא… מה שבטוח, האמנות המודרנית עשתה לעצמה יחסי ציבור שהעלו אותה למודעות הציבורית. אך אדי ביקורת החלו להיווצר על חלון השמשה הקדמית של עולם האמנות. כך בתחום התיאטרון והספרות כגון המחזה “אמנות” של המחזאית הצרפתייה יסמינה רזה. המחזה החל את דרכו בשנת 1994 בהצגת בכורה, ומאז המשיך להתחולל על גבי דפים מודפסים ב- 35 שפות וגם בעברית. המחזה עסק באדם שקנה “חתיכת בד צבועה בלבן” בסכום כסף גדול מאוד (גדול מדי). בשנת 2004 עברה האמנות המודרנית תחת מוחו המבריק של הסטיריקן אפרים קישון בספרו “נקמתו המתוקה של פיקאסו”, שבו ביקר את האמנות המודרנית בחומרה. הספר, אגב, לא השאיר מצודדים ומתנגדים שווי נפש ועורר תגובות והדים רבים.
“ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום אחד”… האמנות העכשווית
האמנות המודרנית ייצגה אצל המתנגדים סוג של ניתוק חברתי, אליטיזם. היא לא אפשרה לכל החיות באותה תיבת נוח צרה של עולם האמנות, להשמיע קולם אם התרחקו מהאוקטבה המוכרזת שלה. כך “במזל טוב” נולדה האמנות העכשווית, אך לא נפלה רחוק מהעץ. האמנות העכשווית הושפעה מתנועות אמנותיות שונות שנקשרו עם האמנות המודרנית. לדוגמה: האמנות המושגית- אמנות קונספטואלית שבה הסגנון אינו כפוף לנושא והוא הופך לביטוי המרכזי והפופ ארט- תנועה המשלבת תחומי תרבות מגוונים ומגישה אמנות המשלבת חומרים חוץ אמנותיים.
האמנות העכשווית עודדה פלורליזם ודחתה אחידות, עודדה עירוב ודחתה ראייה מוחלטת. היא הציעה הרמוניה וקבלת כל הדרכים השונות לביטוי אמנותי. כך נוצרה יצירה מגוונת, שוקקת וצבעונית. האמנות העכשווית באה לידי ביטוי בחשיבה רחבה יותר ובתפיסה בינלאומית שהחלה למצוא ביטוי באמנות וגם באדריכלות החל משנות העשרים, ולמעשה עדיין שוקקת ובועטת גם כיום. מול הנוקשות החדה של האמנות המודרנית בולטת הדלת הפתוחה של האמנות העכשווית לכל סגנון שהיה נהוג בכל תקופה, לכל צבע, טקסטורה, מבנה…
אחד המאפיינים הבולטים של תפיסה זו הוא הראייה כי אין האמן הוא המרכז, הגיבור של היצירה. האמנות העכשווית פנתה להפצת כל יצירה אמנותית בצורה מכנית על ידי שכפול. עוד במאפייניה אימוץ ציורים של אמנים ידועים והצגתם ביצירה חדשנית ורעננה, לפעמים צינית או בעלת אמירה חדה אחרת. פעולה זו אולי התקשרה גם למאפיין נוסף של אמנות חדשה זו- הנעה פוליטית שהביאה לקדמת הביטוי האמנותי אמירות בנושאי מלחמה, איידס, פמיניזם, כיבוש, מיעוטים, הומוסקסואליות ועוד. חסרונה, ייתכן ובולט בחוסר היכולת של האדם הצופה לרדת לסוף דעתו של היוצר או היצירה, משום שזו אינה מלווה במקרים רבים בהסבר. היא מורכבת ולא מובנת, היא מעוניינת לחדש דרכי ראייה, אבל עלולה לייצר תסכול ועוינות בשל חוסר הבהירות שהיא מייצרת. אמנות עכשווית עושה שימוש בכל מדיה שקיימת, בכל חומר שניתן לייצר ממנו אמירה (משימוש בנוזלי גוף ועד לאמנות דיגיטאלית). היא תיגע במופשט, ולכן לא תמיד תוגדר על ידי המבקרים כאמנות. אז מה בין מודרנית לעכשווית? נמליץ לעיין במאפייני האמן ובזרם אליו הוא משתייך כדי לרדת לעומקי הבנת היצירה. לא הבנתם? הפעילו את הדמיון. זה יכול לסייע (אולי)
קובי שמואל